כל הפוסטים באישות

אני אמא טובה. רוב הזמן. יש לפעמים יום פחות מוצלח או ערב לא משהו, ויש ימים שאני האמא הכי טובה בעולם. ימים כאלה וכאלה מרכיבים לנו חיים. מעין ציר שאנחנו נעות בין הקצוות שלו.  אם טובה דיה זה הבסיס למושג "אם טובה דיה" שטבע רופא הילדים והפסיכואנלטיקן דונאלד ויניקוט אי שם בתחילת שנות

הי,  בואי נקבע לאכול מנת פסטה בהמשך השבוע, סגור? אבל רגע לפני שאנחנו קובעות, תוכלי לשער כמה תהני?  ציפיות אז האמת שאני תוהה איזה פסטה עברה לך בראש. ברוטב עגבניות? אולי שום עם שמן זית או שמנת פטריות? ואיפה? במסעדה יוקרתית לאור נרות או במסעדה רגילה שכזו? ואולי, אולי זו

חגים זה תקופה מורכבת. למה? כי זה תקופה לחוצה – פיזית ונפשית. פיזית – לעמוד הרבה על הרגליים: אוכל או קניות או כביסות, ולבנות סוכה, ולעמוד בתורים האינסופיים (והנה, רק שכחתי גרביים ולעמוד שעה בתור!) ומתנות למארחים וגם להזמין מתארחים 🙂  והילדים חצי באווירת חופש וממחר כבר כולם בחופש 🙂 וזה לתמרן

זה פוסט מהלב שלי אלייך. בואי. לגדול אם הייתי רוצה לאחל דבר אחד בלבד, הייתי מאחלת לך לצמוח בלי לכאוב.  לגדול, להתפתח, בלי הכאבים שמלווים את הגדילה. בלי תהליך הריקבון של הזרע ובלי ייסורי הנפש. אני שואלת את עצמי – אפשר לצמוח בלי הכאב החונק? נכון שכאבים הם המקום לעוף ממנו אל על,

אנחנו הולכות לדבר היום על נושא קצת טריקי. הוא מעט מורכב למדיה הזו אבל ננסה בכל אופן. אני לא יודעת אם אתן יודעות אבל אני מעלה תכנים בכל מיני פלטפורמות שונות, והאינסטגרם ביניהן. (עוד לא חברות שלי שם? בלחיצה כאן מתחברים).  בקיצור, לפני כמה שבועות העליתי סרטון על ההבדל בין

היא ניגשה אלי בסוף ההרצאה שהעברתי ואמרה שהכתיבה שלי רדודה, ואיזה מזל שהיא פוגשת אותי במציאות כדי להבין שיש לי עומק והרבה מה לתרום.  השיחה ארכה כמעט 20 דקות ובהם ניסיתי להבין למה אם הכתיבה כל כך לא מעניינת אותה, היא עדיין רשומה לניזולייטר 🙂 אמא שלי, שהיתה בטוחה שאני

משהו קורה לי בזמן האחרון.  זה היה המון זמן בבטן, ועם ההכנות לסדנה שמתחילה השבוע (בפעם ה20 וכמה!) זה התבהר לי. גיליתי שהכל פיקציה.  וזה היה כמו אגרוף בבטן.  הסתובבתי יומיים עם התחושה וההבנה שאני הולכת לשנות את ההרכב של הסדנה, לייצר מקום אחר.  בסדנאות הקודמות היו הרבה "כללים והגדרות

השבוע התנסיתי בלומר כן.  להכל. מה שאתן שומעות.  אם לא היתה סיבה ממש ממש משמעותית לומר לא, אז אמרתי כן. לכולם. לכל דבר. אז מה היה לנו השבוע? לקטנה הכנתי פיצה ב8 וחצי בערב,  קנינו ערכה להכנת צמידים, יום אחד פינקתי ברוגלעך וגביניות ואפילו לילה אחד הרשיתי להרדם אצלינו במיטה.

לכל מעשה אהבה צורה משלו. על צורות, יחסים ומעשה אהבה אם תחשבו על זה – מפגש של שני אוהבים יכול ליצור שלוש צורות גיאומטריות:ריבוע, משולש ומעגל בואו נרחיב על כל אחת מהן: ריבוע –  בדרך כלל, כאשר אנחנו יחד, אנחנו לא שני אנשים אלא ארבעה  – זהו הריבוע. בכל אדם

בזמן האחרון אני בהרהורי טבילה. מחשבות שמנסות להסביר את היום, את הרגע.  מהו מקווה עבורי? מה המשמעות? מה זו הטומאה הזו ואיך היא שייכת אלי?  זכורות לי שנים שכל הנושא עורר בי רתיעה ואפילו קצת כעס. עד שחפרתי ולמדתי. ואני אומרת מראש: לא חייבים להבין את המשמעות, לא חייבים לחפור.