השבוע התנסיתי בלומר כן.
להכל.
מה שאתן שומעות.
אם לא היתה סיבה ממש ממש משמעותית לומר לא, אז אמרתי כן. לכולם. לכל דבר.
אז מה היה לנו השבוע?
לקטנה הכנתי פיצה ב8 וחצי בערב, קנינו ערכה להכנת צמידים, יום אחד פינקתי ברוגלעך וגביניות ואפילו לילה אחד הרשיתי להרדם אצלינו במיטה. (עד שנעביר חזרה :-))
לסנדויץ' הסכמתי להשתחרר יום אחד מבית הספר מוקדם, לקנות מלא מעדנים שהוא אוהב, וללכת עם חברים לבאולינג.
לעצמי? קניתי ספר שרציתי מלא זמן, הלכתי לסדנה ופינקתי בגלידה סתם ככה באמצע היום.
למה אני חופרת לכם על כל זה?
כי באותו השבוע שאמרתי כן לכולם, היה לי גם קל ממש לומר כן לאינטימיות וללהיות יחד.
אז מה אנחנו לומדות מפה? בואו נתחיל.
איזון זה הכל בחיים
זה לא תמיד קל לומר כן.
לא מפתיע נכון?
זה לא קל לומר כן. האוטומט (הפולני? האמהי?) נוטה הרבה פעמים לומר "לא".
פחות סיכונים, יותר שגרה. גם ככה החיים קשים 🙂
המחשבה הזו שכשנאמר כן לדברים שהם לא ברגיל, קצת מפחידה.
מי יודע מה ילד יום? מי יודע מה יקרה כשנשחרר קצת את החבל? לאן הילדים יקחו אותו? מה יקרה לי אם אשחרר?
אז מעבר לפחד מהשינוי (שלא במפתיע, ברוב המקרים הוא הרבה יותר מהנה) יש פה עוד עניין קסום וזה:
להתאמן על "בא לי" .
בא לי זה החשק הבסיסי מהבטן שעוד לא עבר את הראש. לא עבר סינון או היגיון. מהבפנוכו. וככל שאנחנו גדלות ה"בא לי" הזה מתמעט, ואנחנו "אעלק" יותר מחושבות, או פחות מרגישות את הבטן והרגש. אז השבוע התאמנתי על "בא לי". וכן, זה מפחיד קצת לפעמים. מי יודע מה יקרה אם ניתן לעצמינו, לילדים או לבן הזוג את כל מה שבא לו?
הפחד שלא נעצר, שלא נדע שובע, נכון?
בעצם מה שקרה כאן זה שעבדתי על הטבע השני שלי בקיצוניות.
נכון יש את האימרה הזו שכשרוצים לאזן מידה מסוימת צריך למשוך לצד השני בקיצוניות? אז זה מה שעשיתי. אל דאגה בסוף השבוע התאזנתי. 🙂
אז איך זה קשור למיניות?
מיניות היא החיים עצמם
מה שתכלס התכוונתי לומר זה שחדר המיטות הוא חלק מהחיים ומראה לתכונות שלנו בחיים עצמם.
תראו, מיניות היא חלק אינטגרלי מהחיים.
תדמיינו מעגלים כאלה של זוגיות, עבודה, חברות, ילדים, תחביבים ומיניות. וכל מעגל נוגע בחברו. והמעגל שמשפיע על כולם ומושפע מכולם הוא המיניות. אולי בכלל צריך לדמיין את זה כמו עיגולים שנשפכים וזורמים לתוך משפך או דלי כזה של מיניות. ואז אם הזרימה שלנו חיובית באותו שבוע, אז גם בדלי של המיניות תהיה לנו זרימה חיובית.
***
התשוקה שלנו לחיים, החשק לעשות דברים, המקום להעז, לקחת סיכון, לומר כן, לבטוח, זה אותו דבר – לא משנה אם זה בחיים עצמם או בחדר המיטות.
פגשתי נשים שאין להם תשוקה לבן הזוג. ושלא במפתיע אין להם תשוקה לעוד דברים בחייהן.
פגשתי נשים שלא מוכנות להתאמץ קצת מעבר.
פגשתי נשים שמתחילות דברים בהתלהבות אבל נגמר להן הכח באמצע.
ואיכשהו כשאני פוגשת אותן אחר כך בקליניקה אני מזהה את אותן הדפוסים גם בחדר המיטות.
חדר המיטות הוא ראי קטן לחיים שלנו.
כשנאפשר לעצמינו להיות אנחנו ופשוט לרצות, כשנחיה בזרימה ובחשק ובתשוקה, זה ישפיע על חדר המיטות.
כי מיניות זה החיים עצמם.
שפע צריך מקום
ואולי זה טיפ לסיום או מסקנה נהדרת מכל השבוע הזה.
שפע מגיע כשמאפשרים לו.
השבוע אפשרתי ויצרתי לשפע הזה כלי.
זה לא היה קל. אולי זה "נקרא" לכן ככה, אבל לקח זמן לאפשר את הדברים שכתבתי למעלה.
סתם לדוגמה: התבוננתי 20 דקות במדף הספרים לפני שהרשיתי לעצמי את הספר,
התלבטתי לילה שלם לפני שהחלטתי ללכת לסדנה שמאוד רציתי.
לקח לי זמן לאפשר לילד לקנות מלא מעדנים,
ולקח לי עוד רגע לומר כן ללהיות יחד.
אבל הייתי במצב רוח של לומר כן. זה היה שבוע כזה.
שבוע של אפשור לעצמי, שבוע של קצת פחות לעצור, פחות רגל על הברקס.
והשבוע הזה הביא איתו המון בשורות נפלאות ושפע.
זהו. מאחלת לכן גם.
שתהיו בשבוע של "כן".
ואם אתן מנסות את זה – תכתבו לי. אני אתכן.
מקסים
נהדר
כל מילה! מדהימה!
תודה , אהבתי מאד את הנכתב… ננסה לנסות לשחרר ולראות מה " בא לי".