אנחנו הולכות לדבר היום על נושא קצת טריקי.
הוא מעט מורכב למדיה הזו אבל ננסה בכל אופן.
אני לא יודעת אם אתן יודעות אבל אני מעלה תכנים בכל מיני פלטפורמות שונות, והאינסטגרם ביניהן.
(עוד לא חברות שלי שם? בלחיצה כאן מתחברים).
בקיצור, לפני כמה שבועות העליתי סרטון על ההבדל בין לרצות לבין לרצות.
בין לִרְצוֹת לבין לְרָצוֹת.
אותה מילה, ניקוד שונה. יו
חיבור של גוף, נפש ורצון
דיברתי על המקום הפנימי של הרצון.
על זה שאנחנו לא צריכות לְרָצוֹת אף אחד בחדר המיטות, שזה לא עובד מתוך רציה, אלא מתוך הדדיות, של להיות יחד.
של המקום האישי שלי להיטיב ולהיות בטוב. של חיבור גופים ונשמות.
אני שומעת ומשוחחת עם הרבה נשים שמגיעות לחדר המיטות מתוך ריצוי.
לעשות V, להיות שם בשביל מישהו אחר, לרצות את הרצון של האחר. לעשות טובה.
ובתוך המרדף הזה קצת (הרבה!) שוכחות את עצמן, ולא מבינות מה אפשר בכלל לרצות שם.
הזכות לעונג
דיברנו די הרבה על הזכות לעונג,
על המקום האישי של לדעת מה נכון לי ומה עושה לי טוב.
של להכיר את עצמי ואת גופי, של להיות אחראית לאושר שלי,
שצמד המילים "בא לי" זה לא רק בחדר המיטות,
ושחדר המיטות הוא הרבה פעמים שיקוף למקומות אחרים בחיים שלי.
אני לא ארחיב על זה כאן, (ואפשר לדבר על כל שורה פה כמה שעות טובות)
רק רציתי להזכיר את זה לפני שאני עוברת לנושא לשמו התכנסנו כאן היום.
למה את כזו?
כשהעליתי את התוכן באינסטגרם (על ריצוי ורצון) מישהי רשמה לי: למה ככה?
הרי אפשר ורצוי גם לְרָצוֹת, זה נכון להיות שם בשביל מישהו אחר.
וכתבתי לה שיש גבול מאוד דק בין לְרָצוֹת באמת לבין לְרָצוֹת על חשבוני.
ורק היא תדע את ההבדל.
כשהבסיס שלם, אפשר לשנות
אני גם חושבת שיש דברים שצריך לעבור לפני.
קודם כל – ללמוד שיש לך מקום, ולדעת שיש מישהו שרוצה לאהוב אותך ולהעניק לך,
ושיש לך רשות להוביל, ולִרְצוֹת,
לבקש, להסתגל ולהיפתח רק בדרך ובקצב שנכון לך.
המקום הבסיסי ולכאורה, המאוד גולמי, בו הגבר משפיע והאישה מושפעת, ומוקפת בכל הטוב.
ואחרי שאפשרנו לעצמינו להיות שם – בתוך היסודות האלו, בתוך הבית שיאפשר לנו לגדול, לשוחח, לדבר ולצמוח,
רק אחרי כן, אפשר לעשות כיוונון, קצת טוויסט האם מתאים לך גם המקום המרצה, לבדוק את הגבול השונה.
ומה זה בכלל ריצוי?
זה פשוט לתת מתנה. למישהו שאוהבים.
והכי כיף להעניק ולתת.
זה עושה גם לנותנת המתנה נעים בלב.
אבל… כשנותנים מתנות כל הזמן ומרגישים שלא מקבלים גם – יש כאן הרגשה לא טובה.
וכמו שאמרתי קודם, זה איזון וחבל דק, ומאוד בקלות נופלים מהאיזון הבריא.
אני גם מאמינה שכשנעים לנו וטוב, אז הכל קורה בטבעיות. (לא ספונטניות.. טבעיות)
פעם ככה ופעם ככה.
האמת? שאין זוג דומה לחברו ואצל כל אחד מהזוגות הדינמיקה שונה.
וזה גם תלוי תקופות, ומצב רוח.
וכל זמן שאת לא מרגישה שום תחושה של ניצול ומעשה האהבה מקרב אתכם זה לזו, את יודעת שאת במקום הנכון מול עצמך.
עד כאן להפעם.
נשיקות.
