היא ילדה בתחפושת. כלה בלבן. התפאורה נהדרת, פרחים, תזמורת, נגן. והיא מתפללת, וכולן לוחשות, את כל התפילות והבקשות ה"רגילות": שיהיו ילדים צדיקים, שיצליח הזיווג, שיהיה להם טוב, סיעתא דשמיא, אושר ובריאות. והיא… פוסעת לה בשביל. לעבר חתנה. מחייכת ובוכה. מחייכת ובוכה. ולי, כל מה שעובר בראש, יהיה לה עם מי
זה פוסט שהתחיל בלי הרבה תכנון ומחשבה. רק מילים שזרקתי. מילים שהיגיעו מרגשות שצפו בי פעם. על התמודדות לבד בחיי אישות. על לנסות להבין בתוך המרחב המיני הזה אם אני נורמלית. על האם כולן מזייפות. תרתי משמע. ולי. לי מרגיש עם הגוף שלי לבד. חפרתי המון על הנאה ומיניות. באינטרנט
אני לא גרה בכפר. וגם לא במושב. תכלס בעיר עירונית להחריד. בלי יותר מדי שטחים ירוקים. אבל האינסטוש שלי מכיל רק ירוק. ואני מטיילת רק במדינות עם המון ירוק בעיניים. כי אני מאמינה שמול העיניים שלנו, מלבד המציאות, אנחנו צריכים לראות את הדברים היפים שיש לחיים שלנו להציע. וככה, מדי
יש במילים כח להרוס וכח לבנות. בהרצאת TED הבאה אפשר לראות איך שיח גורם לנו לפעול אחרת. בואו נבחר את המילים שלנו בקפידה. בואו ונייצר שיח מכבד ואוהב. תהנו מהסרטון.
איך אני שונאת סיסמאות. שונאת. מילים מפוצצות. מילים גבוהות. פרקטיקה זה השם השני שלי. בספרים זה נחמד. גם בשירה. אבל בחיים עצמם? עזבו אותי מלדבר גבוהה גבוהה. ואז מגיע הצמד: מיניות בריאה. נכון, זה לא מילים מפוצצות. אבל למה התכוון המשורר? עוד בקושי הבנו מה זה מיניות. אז מיניות בריאה?
אני וקטלוגים של איקאה זו אהבה של שנים. בכלל, לא רק קטלוגים. הרשת הזו ואני. סגנון נקי ופשוט, לא מתחכם, ובמחיר שווה לכל נפש. ואם משלבים את הריהוט שלהם עם פריטים אחרים וטאצ' אישי אז זו ממש חגיגה לעיניים. אבל הי, פה זה לא בלוג עיצוב. אז למה פתאום נזכרתי
תמיד רציתי מקום משלי. מקום שבו אפשר לחלוק ולשתף. מקום אינטימי – שמדבר על אינטימיות. מקום אישי – שבו כל אחת יכולה לקרוא את המילים בשקט, לחוות אותם לבד, מאחורי מסך, ועם זאת להיות חלק מקבוצה מיוחדת. יש איזושהי פרטיות "מזוייפת" בבלוג. אני כותבת מילים כאן – במחשב שלי, אבל את, בכל מקום