כל הפוסטים בזוגיות

אני אמא טובה. רוב הזמן. יש לפעמים יום פחות מוצלח או ערב לא משהו, ויש ימים שאני האמא הכי טובה בעולם. ימים כאלה וכאלה מרכיבים לנו חיים. מעין ציר שאנחנו נעות בין הקצוות שלו.  אם טובה דיה זה הבסיס למושג "אם טובה דיה" שטבע רופא הילדים והפסיכואנלטיקן דונאלד ויניקוט אי שם בתחילת שנות

הי,  בואי נקבע לאכול מנת פסטה בהמשך השבוע, סגור? אבל רגע לפני שאנחנו קובעות, תוכלי לשער כמה תהני?  ציפיות אז האמת שאני תוהה איזה פסטה עברה לך בראש. ברוטב עגבניות? אולי שום עם שמן זית או שמנת פטריות? ואיפה? במסעדה יוקרתית לאור נרות או במסעדה רגילה שכזו? ואולי, אולי זו

חגים זה תקופה מורכבת. למה? כי זה תקופה לחוצה – פיזית ונפשית. פיזית – לעמוד הרבה על הרגליים: אוכל או קניות או כביסות, ולבנות סוכה, ולעמוד בתורים האינסופיים (והנה, רק שכחתי גרביים ולעמוד שעה בתור!) ומתנות למארחים וגם להזמין מתארחים 🙂  והילדים חצי באווירת חופש וממחר כבר כולם בחופש 🙂 וזה לתמרן

היא ניגשה אלי בסוף ההרצאה שהעברתי ואמרה שהכתיבה שלי רדודה, ואיזה מזל שהיא פוגשת אותי במציאות כדי להבין שיש לי עומק והרבה מה לתרום.  השיחה ארכה כמעט 20 דקות ובהם ניסיתי להבין למה אם הכתיבה כל כך לא מעניינת אותה, היא עדיין רשומה לניזולייטר 🙂 אמא שלי, שהיתה בטוחה שאני

לכל מעשה אהבה צורה משלו. על צורות, יחסים ומעשה אהבה אם תחשבו על זה – מפגש של שני אוהבים יכול ליצור שלוש צורות גיאומטריות:ריבוע, משולש ומעגל בואו נרחיב על כל אחת מהן: ריבוע –  בדרך כלל, כאשר אנחנו יחד, אנחנו לא שני אנשים אלא ארבעה  – זהו הריבוע. בכל אדם

דימוי גוף הוא אחד הנושאים המדוברים פה בפורום. אולי כי אני חווה על בשרי את הנושא? ואולי כי אני מכירה רק אשה אחת שלא מתמודדת עם הנושא של דימוי גוף. (וזו לא אני :)). הנושא הנפוץ והנפיץ הזה משפיע על כל תחום בחיינו: גידול הילדים (הדרך בה אנחנו מעבירות להם

כינויים לבנים שלי יש כל מיני כינויים – הרבה פעמים זה "המתבגר" ו"הסנדויץ". זה לא בנוכחותם אלא כשאני מדברת עם חברות או כותבת. "המתבגר" זה בעיקר כדי להזכיר לעצמי שלמרות שהוא גבוה ממני בראש ועוזר לי להוריד כלים מהארון הגבוה וסוחב את הקניות – שתי שקיות בכל יד (!), הוא

מה הקשר בין וגיניסמוס לנשיקה? יצא לי לשמוע הרצאה על "מחלות וכאב" אצל נשים, ווגיניסמוס הוזכרה שם.  מה הוא עומד לחדש לי, תהיתי. והרי כבר כתבתי על הנושא הזה (כאבים ביחסי אישות) בכמה פוסטים קודמים (פה ופה) . אז החידוש היה שוגניסמוס, שאנחנו כבר יודעות שהוא קורה לרוב ממשהו נפשי,

לפעמים אני מנסה לחשוב איך מחברים אנשים ומה זה חיבורים. הדבק הזה שגורם שלא יפרדו. אולי אנשים הם כמו חלקים של פאזל?  שבשביל שיצא חיבור טוב הם צריכים לצאת מאותו המפעל ומאותה שכבת הייצור ושיהיו עליהם חלקים שונים של ציור אחד שלם, ורק ככה הם יוכלו להתחבר בצורה מוחלטת ולהשלים אחד

הרהורים של שישי זוגי יום שישי הוא תמיד יום של בית קפה (בלי קפה, כי נגמלתי), לחם שווה וארוחת בוקר. זה יום של שקט, מישהו אחר ממלצר, מגיש, שוטף כלים וחותך סלט. שעה של ניידים בצד ושיחה. וגם אם אין הרבה על מה לשוחח אז אוכלים בשקט של הביחד. זה זמן זוגי