השבוע התנסיתי בלומר כן. להכל. מה שאתן שומעות. אם לא היתה סיבה ממש ממש משמעותית לומר לא, אז אמרתי כן. לכולם. לכל דבר. אז מה היה לנו השבוע? לקטנה הכנתי פיצה ב8 וחצי בערב, קנינו ערכה להכנת צמידים, יום אחד פינקתי ברוגלעך וגביניות ואפילו לילה אחד הרשיתי להרדם אצלינו במיטה.
היה בוקר אחד שבו החלטתי לכתוב לליאור. מי זה ליאור? ליאור בשבילי זו התגשמות של חלום. ליאור בשבילי הוא איש עם לב ענק, יכולת מטאורית של הגשמת חלומות ורגליים על הקרקע, והוא בעיקר עוזר לאנשים אחרים להגשים את החלום שלהם. (במקביל למיליארד דברים נוספים שהוא עושה).לא פלא שבשבילי הוא טופ
במשך שנים חיפשתי ספרים מוצלחים על מיניות לילדים:על איך מגיעים תינוקות לעולם ואיך מסבירים על הגוף – ולא מצאתי. הסתובבתי בכל מיני ספריות עתיקות, חיפשתי ספרים ישנים בחנויות יד שניה וקניתי ספרים שונים ומשונים אבל שום ספר לא גרם לי לרצות לספר אותו לילדים.משהו בשפה של הספר ובאיורים גרם לי
אמצעי מניעה זה תמיד סוג של פשרה: בין נוחות לספונטניות, בין טבע למדע. וזה המקום של כל אחת לבחון מהן הפשרות שהיא מוכנה לקחת ומהן לא. אין כזה דבר בעולם "אמצעי מניעה אחד שיתאים לכולן". זה כ"כ אישי. לכל אחת אופי אחר, רצון אחר, רקע רפואי שונה ודרישות אחרות. כל
היא ילדה בתחפושת. כלה בלבן. התפאורה נהדרת, פרחים, תזמורת, נגן. והיא מתפללת, וכולן לוחשות, את כל התפילות והבקשות ה"רגילות": שיהיו ילדים צדיקים, שיצליח הזיווג, שיהיה להם טוב, סיעתא דשמיא, אושר ובריאות. והיא… פוסעת לה בשביל. לעבר חתנה. מחייכת ובוכה. מחייכת ובוכה. ולי, כל מה שעובר בראש, יהיה לה עם מי
יש במילים כח להרוס וכח לבנות. בהרצאת TED הבאה אפשר לראות איך שיח גורם לנו לפעול אחרת. בואו נבחר את המילים שלנו בקפידה. בואו ונייצר שיח מכבד ואוהב. תהנו מהסרטון.
איך אני שונאת סיסמאות. שונאת. מילים מפוצצות. מילים גבוהות. פרקטיקה זה השם השני שלי. בספרים זה נחמד. גם בשירה. אבל בחיים עצמם? עזבו אותי מלדבר גבוהה גבוהה. ואז מגיע הצמד: מיניות בריאה. נכון, זה לא מילים מפוצצות. אבל למה התכוון המשורר? עוד בקושי הבנו מה זה מיניות. אז מיניות בריאה?
אני וקטלוגים של איקאה זו אהבה של שנים. בכלל, לא רק קטלוגים. הרשת הזו ואני. סגנון נקי ופשוט, לא מתחכם, ובמחיר שווה לכל נפש. ואם משלבים את הריהוט שלהם עם פריטים אחרים וטאצ' אישי אז זו ממש חגיגה לעיניים. אבל הי, פה זה לא בלוג עיצוב. אז למה פתאום נזכרתי
תמיד רציתי מקום משלי. מקום שבו אפשר לחלוק ולשתף. מקום אינטימי – שמדבר על אינטימיות. מקום אישי – שבו כל אחת יכולה לקרוא את המילים בשקט, לחוות אותם לבד, מאחורי מסך, ועם זאת להיות חלק מקבוצה מיוחדת. יש איזושהי פרטיות "מזוייפת" בבלוג. אני כותבת מילים כאן – במחשב שלי, אבל את, בכל מקום