כל הפוסטים באני לעצמי

חגים זה תקופה מורכבת. למה? כי זה תקופה לחוצה – פיזית ונפשית. פיזית – לעמוד הרבה על הרגליים: אוכל או קניות או כביסות, ולבנות סוכה, ולעמוד בתורים האינסופיים (והנה, רק שכחתי גרביים ולעמוד שעה בתור!) ומתנות למארחים וגם להזמין מתארחים 🙂  והילדים חצי באווירת חופש וממחר כבר כולם בחופש 🙂 וזה לתמרן

היא ניגשה אלי בסוף ההרצאה שהעברתי ואמרה שהכתיבה שלי רדודה, ואיזה מזל שהיא פוגשת אותי במציאות כדי להבין שיש לי עומק והרבה מה לתרום.  השיחה ארכה כמעט 20 דקות ובהם ניסיתי להבין למה אם הכתיבה כל כך לא מעניינת אותה, היא עדיין רשומה לניזולייטר 🙂 אמא שלי, שהיתה בטוחה שאני

משהו קורה לי בזמן האחרון.  זה היה המון זמן בבטן, ועם ההכנות לסדנה שמתחילה השבוע (בפעם ה20 וכמה!) זה התבהר לי. גיליתי שהכל פיקציה.  וזה היה כמו אגרוף בבטן.  הסתובבתי יומיים עם התחושה וההבנה שאני הולכת לשנות את ההרכב של הסדנה, לייצר מקום אחר.  בסדנאות הקודמות היו הרבה "כללים והגדרות

האם את אם טובה דיה? מה זה אומר כשזה פוגש אותך ואת הילדים שלך?

איפה המסך מסתיר אותי? לפעמים עוברות לי מחשבות שאנחנו מסתתרות מאחורי המסך. נעלמות מאחוריו. יש כאלה ששוקעות במסך, יש כאלה ששוקעות באוכל, במשהו אשלייתי שמספק לנו נחמה ו"מקום" לברוח מהעולם.  האינטימיות והקירבה שאנחנו מייצרים עם הנייד שלנו מרשימה כל כך. תראו לי עוד מישהו שחולק איתנו את חיינו האינטימיים, את

כינויים לבנים שלי יש כל מיני כינויים – הרבה פעמים זה "המתבגר" ו"הסנדויץ". זה לא בנוכחותם אלא כשאני מדברת עם חברות או כותבת. "המתבגר" זה בעיקר כדי להזכיר לעצמי שלמרות שהוא גבוה ממני בראש ועוזר לי להוריד כלים מהארון הגבוה וסוחב את הקניות – שתי שקיות בכל יד (!), הוא

היה בוקר אחד שבו החלטתי לכתוב לליאור.  מי זה ליאור? ליאור בשבילי זו התגשמות של חלום. ליאור בשבילי הוא איש עם לב ענק, יכולת מטאורית של הגשמת חלומות ורגליים על הקרקע, והוא בעיקר עוזר לאנשים אחרים להגשים את החלום שלהם. (במקביל למיליארד דברים נוספים שהוא עושה).לא פלא שבשבילי הוא טופ

הרהורים של שישי זוגי יום שישי הוא תמיד יום של בית קפה (בלי קפה, כי נגמלתי), לחם שווה וארוחת בוקר. זה יום של שקט, מישהו אחר ממלצר, מגיש, שוטף כלים וחותך סלט. שעה של ניידים בצד ושיחה. וגם אם אין הרבה על מה לשוחח אז אוכלים בשקט של הביחד. זה זמן זוגי