איזה אמצעי מניעה את הולכת לקחת?
אני מקווה שאתם לא מתכננים עכשיו עוד אחד.
תעשי עוד אחד, שניים יחד זה הכי קל.
את מניקה?
את לא מניקה מספיק.
הוא רעב.
את לא אוכלת מספיק.
את אוכלת המון שטויות.
את לא צריכה לצאת שבועיים אחרי לידה.
הגזמת עם היציאות האלה כל יום.
תנוחי.
תחזרי לעצמך, צאי להליכות, עוד מעט מגיע הקיץ.
אוטונומיה על הגוף
באחד השיעורים במרכז יהל, מיכל הטביעה בגופי ובנשמתי מושג שבימים ההם עוד לא ידעתי כמה הוא יקר:
"אוטונומיה של הגוף".
ריבונות על הגוף שלנו.
היכולת לקבל החלטות, להקשיב לגוף, לשמוע מה הוא אומר לנו (ורק לנו) ולפעול לפי זה.
אני חושבת שקצת איבדנו את האמונה בלהקשיב.
בלהאמין שאנחנו יודעות מה הכי טוב בשבילו. התרגלנו לתת לאחרים להחליט.
לרופאים, לבעלים, לחברות, לדיאטניות, לגורואים של תזונה והנקה ויחסים, לכתבות שונות ומשונות שמבטיחות לשנות חיים אם רק תעשי כך וכך.
וזה קשה פתאום להפנות בחזרה את הקשב.
להקשיב באמת.
לשמוע מה נאמר מתחת לכל הרעש.
למה שהוא מספר – אם נעים לו, אם הוא רעב או צמא, איך הוא רוצה ללדת, איך הוא רוצה שיגעו בו וילטפו אותו, איך הוא רוצה להניק ולהיות ולבלות. איך הוא רוצה בשניים, ובאחד, ולבד וביחד.
זה נכון באישות, במיניות, ביחסים, זה נכון בלידה, זה נכון בבחירת אמצעי מניעה, זה נכון באופן כללי.
רק שסביב זמני ההריון, לידה ופוסט-לידה זה מתעצם.
תשאלו פעם מישהי שחיה את אתגרי הפוריות איך הגוף שלה נהפך למוצג מוזיאוני של שאיבות וזריקות והורמונים ודיווחים והחלטות של אחרים, ואיך לפעמים צריך לעצור ולהקשיב רגע, לעשות פאוזה קטנה, לברוח לים, להתכנס ולהקשיב.
תשאלו פעם מישהי שבוחרת אמצעי מניעה כמה "מתערבים" לה. הרופא ו'החברה שיודעת' והאיש שלה וכל הכתבות שמבטיחות שזה האמצעי הכי טוב בשבילה.
להקשיב לגוף באמת
להקשיב לוקח זמן.
הלוואי והיה פתרון קסם להקשבה הזו.
לסמוך עליו ועלייך שאת יודעת את התשובות. זה לא קל והרבה פעמים ינסו לקרוא עליך תיגר, להראות לך שאת לא באמת יודעת – אלו יהיו קולות של אחרים או הקולות הפנימיים שלך.
ולפעמים תטעי. וזה בסדר.
ולפעמים צריך חברה טובה שתזכיר לך שאת יודעת,
לפעמים ספר ולפעמים רק לקרוא פה.
תתחילי בקטן. תשאלי אותו מה הוא רוצה הרגע ותאזיני לתשובה שלו שהיא בשקט. תתפלאי. אולי הוא רק יבקש כוס תה.
תני בו אמון, תאהבי אותו, והוא יחזיר לך אהבה.
ו..רק ככה אפשר לאהוב בשניים.
כשקודם את אוהבת אותך.
את גופך ונשמתך שלך.
את עצמך.
נעים לי ממש לקרוא את מה שאת כותבת.. בעדינות אבל באמת. תודה!