כל הפוסטים באני לעצמי

לא יודעת למה המשפט הזה נתקע לי בראש כל השבת, אולי כי כבר הרגשתי את הסתיו וקצת הרגשתי שהתקופה הנאחסית (נאחס זה עם כ' או ח'?) מתחילה לעזוב ואז פתאום היו לי כמה רגעים מבאסים השבוע שלא הבנתי מאיפה הם היגיעו. בעיקר זה נובע מחוסר בהירות מוזר לגבי השנה החדשה,

האמת שאני לא יודעת לחנך.  הגעתי למסקנה הזו באמצעו הבוער של אוגוסט. אני לא דמות חינוך, הלוואי והיה לי יותר מזה, יותר ממשהו, מדמות כזו נשגבת של חינוך, ממחנך נערץ, מאמא אימהית, אכפתית, כזו שנמצאת שם עבורם תמיד, זו שיש לה את המילים הנכונות והמשפטים שזוכרים, זו שלא יאשימו על

חמ"ץ.ראשי תיבות של חייבת, מוכרחה, צריכה.ומה פתאום קשור חמץ אחרי שבועות? אבל נתקלתי השבוע בכמה חמצים. נשים שאוכלות חמץ כ"כ הרבה שנים.שהן חייבות: לטפל, לעשות, ללמוד, להגיע, להושיע.שהן מוכרחות: להכין עוד עוגה, לנקות, לתחזק, לעשות ספורטשהן צריכות: ככה לחבק, וככה לבקש, וככה לרצות. ואולי זה הביטוי הכי מוזר – צריכות

מיניות ודת: לפעמים הרגשתי כאילו מישהו שואב את כל האוויר בכיתה התל אביבית של המחנכים למיניות בריאה. ככה זה כשמחברים שני נושאים נפיצים. נוצרים הרבה דיונים רגישים ומאתגרים. חשוב לציין שרוב הזמן היינו מסונכרנים, התרגלנו אחד לשני, הייתה סובלנות, וכולם גם למדו להכיר את המילה יחסי אישות 😉 ויחד עם

אתמול היה יום מטורף. כזה שכול כולו אחרים. לא היה לי בו אפילו רגע לעצמי: ריפוי בעיסוק לקטנה, מסיבת יומולדת לחברה מיוחדת, רופא עיניים לגדול, הקפצות חוגים, "קופצים" לצורף, חוזרים ללמוד בהנדסה עם האמצעי לשלוש שעות, החמות באמצע היתה זקוקה לעצה כלשהי עם מצגת עסקית ואז חברה מהממת נוספת נרשמה

זה פוסט שהתחיל בלי הרבה תכנון ומחשבה. רק מילים שזרקתי. מילים שהיגיעו מרגשות שצפו בי פעם. על התמודדות לבד בחיי אישות. על לנסות להבין בתוך המרחב המיני הזה אם אני נורמלית. על האם כולן מזייפות. תרתי משמע. ולי. לי מרגיש עם הגוף שלי לבד. חפרתי המון על הנאה ומיניות. באינטרנט