מאותגרת פוריות מאותגרות פוריות הן לא רק אלו שאין להם ילדים. גם אלו שבין לבין, אלו שבשביל כל ילד וילדה עוברות מסלול מפרך ולא פשוט. אני זוכרת את הפעם הראשונה שפגשתי אותה במעגל. "קוראים לי שירה ואני מאותגרת פוריות" היא הציגה את עצמה וכולן שתקו. שאלתי אותה אם היא רוצה לפרט
אוי איך רזית! היא אומרת לה. איך את יפה. אני אומרת לה. נראית מצוין. תפסיקי לערבב את הסדנאות שלך בכל מקום היא אומרת לי. זה בסדר לומר איך רזית. וההיא, מושא המחמאות, צוחקת. את הכי יפה כשנוח לך. היא ממלמלת. בדיוק. אני אומרת ונכנסת. עוד 5 דקות השופר ישמע. צריך
אז איך נראה אושר? כמו עשרות טקסים קבועים, מחשבות חיוביות ופעולות שגורמות לנו לטוב בלב. ביום חמישי בערב בחודש אייר (מאי בלעז 🙂 ) העליתי פוסט על משמעות האושר ואיך לומדים להיות מאושר. בסיום הפוסט ביקשתי עצות שעובדות באמת, על איך להיות יותר מאושרים בחיים ותרמתי קצת משלי. התוצאה היתה
החתונה שלנו. 14 שנים פחות. 13 קילו יותר. 13 קילו שעליתי בשלושה וחצי חודשים: מהאירוסין לחתונה. שואלים אותי לפעמים אם אני יודעת מה זה להתמודד עם דימוי גוף מעפן. את רצה הרי, ואוכלת חלבונים. את בכלל יודעת מה זה להתמודד? אז זהו שכן. מהדיאטה הראשונה שלי בגיל עשר אצל אביבה
אמצעי מניעה זה תמיד סוג של פשרה: בין נוחות לספונטניות, בין טבע למדע. וזה המקום של כל אחת לבחון מהן הפשרות שהיא מוכנה לקחת ומהן לא. אין כזה דבר בעולם "אמצעי מניעה אחד שיתאים לכולן". זה כ"כ אישי. לכל אחת אופי אחר, רצון אחר, רקע רפואי שונה ודרישות אחרות. כל
אתמול היה יום מטורף. כזה שכול כולו אחרים. לא היה לי בו אפילו רגע לעצמי: ריפוי בעיסוק לקטנה, מסיבת יומולדת לחברה מיוחדת, רופא עיניים לגדול, הקפצות חוגים, "קופצים" לצורף, חוזרים ללמוד בהנדסה עם האמצעי לשלוש שעות, החמות באמצע היתה זקוקה לעצה כלשהי עם מצגת עסקית ואז חברה מהממת נוספת נרשמה