תהא שנת?

אוי איך רזית! היא אומרת לה.

איך את יפה. אני אומרת לה. נראית מצוין.

תפסיקי לערבב את הסדנאות שלך בכל מקום היא אומרת לי. זה בסדר לומר איך רזית.

וההיא, מושא המחמאות, צוחקת. את הכי יפה כשנוח לך. היא ממלמלת.

בדיוק. אני אומרת ונכנסת. עוד 5 דקות השופר ישמע. צריך לתפוס מקום.

לא תמיד הקפדתי על לא לומר איך רזית. מודה באשמה.

בעיקר בעקבות ההבנה מהו דימוי גוף והצורך לחיות עם דימוי גוף בריא.

לאהוב אותו גם כשהוא לא רזה או שמן או שדוף.

ההבנה הזו שאנחנו חיים בעולם של שקר שבו הבובות בחלון ראוה הן בעלות 10% שומן ואשה צריכה לפחות 13% שומן כדי לתפקד בצורה בריאה. (לקבל וסת למשל, או יכולת פריון)

לפני החג הירחונים והפייסבוק מלאו מודעות כמו "איך תגיעי לחג יפה ורזה?" במקום "איך תגיעי לחג שלמה עם עצמך?"

כתבה שלמה בכיכר השבת מלאה בשטויות על מודלים נשיים רזים (שכתב כמובן גבר)

הנה הזוועה. ומצטערת. אין מצב שהם מקבלים טראפיק בדמות לינק.

מודעות רחוב משכנעות אותנו לא להאמין בגוף שלנו אלא במצג שווא לא אמיתי וחזיון מרוטש.

היה לילה שלם שבכיתי כששוטטתי במשך שעות בבלוג שוודי של בחורה אנורקסית שמספרת על ההתמודדדות שלה עם אוכל ואיך היא משטה באבא שלה כשהוא בודק אם היא אכלה.

הנה כמה דוגמאות משם.

ומה אני אומרת בסוף? תסתכלי על גופך. תאהבי את עצמך.

גם אם זו נראית לך קלישאה גמורה.

גם אם כל מה שאת רואה זה מה לא טוב ומה אפשר לשפר. אני בטוחה שבתוך כל המכלול הענק הזה שקרואים לו "הגוף שלך" יש משהו שאת אוהבת. תתחילי בו.

תחמיאי לעצמך. תעמדי מול המראה ואל תשפטי בביקורתיות. עין טובה על עצמך זה נהדר.

יש לנו נטייה להיות כאלה, כמו הציור הזה. אז אל.

ואל תגחכי פה עכשיו. את יודעת? שנים עמדתי במקום הזה של לראות את עצמי דרך עיניים של אחרים.

דרך אלו שהחשיבו את השמנה והיפה. או כל אלו שנדו בראש "חבל". דרך הפרסומות והבגדים בזארה במידות הפחות מציאותיות שלהם.

דרך הרופא שצחק ואמר שיש לי מספיק אחוזי שומן לכמה מחזורים שלמים, כשבאתי להתלונן על אי סדרים במחזור.

כי דימוי גוף מעוות זה להסתכל על עצמי בעיניים של מה אחרים חושבים עלי. של מה אחרים מחשיבים כיפה וטוב.

דימוי גוף חיובי זה להבין מה הנורמלי, (מידה ממוצעת של נשים היא בין 40 ל42!)  ולהבין שכל קמט וכל קפל וכל צלקת הרווחתי ביושר.

להבין שאני רוצה להיות במקום שבו אחוזי השומן לא מגבילים אותי פיזית, שיש לי בריאות תקינה ושאני נהנית מהחיים.

ולא. 17 יום חלבונים זה לא נהנית מהחיים. מצטערת.

הייתי שם. תנו לי לשחרר קיטור.

כשישבנו על הספה אחרי ראש השנה, קצת לפני שאיציק (החצי, בן הזוג) יצא לסליחות, שאלתי אותו מה הוא מאחל לעצמו לשנה החדשה.

אח"כ הוא שאל אותי ואמרתי שאני רוצה לחיות במקום שלו עם הגוף והאכילה שלי. כמה שאני במקום יחסית טוב, יש לי עוד הרבה מה ללמוד. (כן היו עוד בקשות אבל זה פחות רלוונטי כרגע).

אז אני מאחלת לכולכן, שנה מלאה וגדושה בחיים וחיות (ו בשורוק), אהבה וזוגיות טובה. לאהוב עת עצמינו. להכיל. לאכול מתוך שלווה ובבריאות איתנה ושפע.

ושיהיה לנו המון נחת. מכולם זה ברור אבל גם מעצמינו.

תהא שנת עומק של חיבור גוף ונפש. של אהבה ושלום.

אוהבת.

שנה טובה ומתוקה. (ולא של סוכרזית, אלא באמת)

גילי