את הפוסט הנוכחי אני כותבת כשאיתמר עלי.
איתמר נולד לפני שבוע וחצי בלידה מדהימה, מודעת ומבורכת. איתמר נולד בשחרור שליטה.
בשנים האחרונות, מאז שהתחלתי לדעת את העולם המופלא הזה שנקרא מיניות, אני לומדת אט אט על בשרי (תרתי משמע) את המושג של לשחרר שליטה (ולא לאבד שליטה). לקונטרול פריק כמוני יש משהו מאוד מפחיד באיבוד שליטה.
לשחרר שליטה זה כמו לחיות את הרגע או בעצם לקבל את מה שהרגע מביא איתו בכנפיו. לא להתנגד, להיות בהקשבה, להיות נוכחת. להיות אחראית על הרגע בלי לדעת מהו הרגע.
ערטילאי?
איך ילדתי?
ללידה הזו באתי אחרת. באתי ללדת.
שרה גיסתי שהיא מיילדת מופלאה הכינה אותי ללידה. היו לה כמה משפטי מפתח שלקחתי איתי לדרך:
הראשון, את באה ללדת. לא שיילדו אותך. קחי אחריות על התהליך, על הלידה. לידה אקטיבית – זה מה שביקשתי וייחלתי לעצמי. החלום הגדול ששיתפתי בו מעטות היה הרצון ללדת ללא אפידורל, לחוות, להיות בשליטה, ושרה הזכירה לי את זה – ללדת, לא להיות מיולדת.
השני, הכאב. הכאב הוא לא משהו שאנחנו נלחמות בו. הכאב הוא דבר שמקדם אותנו אל הצירים. אנחנו הולכות איתו יד ביד ו"עובדות" איתו. וכשלא נלחמתי בו – התקדמתי.
והדבר השלישי – ידע זה כוח. ידעתי מהם שלבי הלידה, הכרתי את המונחים והמושגים, את האפשרויות השונות, את הפוטנציאל. עברנו על תרחישים שונים וניתחנו אותם כדי שיהיה לי את הידע בתוכי. כי ידע זה כוח, ובעיקר עבורי, ידע זו האפשרות להיות בשליטה ולהיות נוכחת וממוקדת ברגע ולא בחרדה מפני אי-הידיעה.
ואם אתן שואלות איך היה? היה מדהים. מאחלת לידה כזו לכולן ובידיים מלאות ובבריאות בעזרת השם. וכן, ילדתי ללא אפידורל 🙂
ללדת את העונג
הרבה ממה שקרה בלידה הזו התחיל לפני שנים.
במקום המופלא שנקרא מרכז יה"ל שם התחלתי את תהליך החיבור לגוף. להקשיב לו, לדעת אותו, לשמוע. להיות בעלת ידע, בשליטה.
ועם השנים, הידע הזה המשיך וגדל ולמדתי להקשיב. להיות נוכחת ברגע. לא לאבד את השליטה אלא לשחרר אותה. למסור אותה לאדם שאני סומכת עליו ואוהבת אותו, למסור ולשחרר. להרגיש מה יקרה, לחוש דברים חדשים. בזמן מעשה האהבה.
הלידה היתה נגזרת נוספת של אותו מעשה מקודש ומחבר שבו שחררתי – סמכתי על המיילדת וסמכתי על עצמי.
לידה ומעשה אהבה. ידע, שחרור ולקיחת אחריות. לדעת את הגוף ואת הרגע. לדעת מהם הגבולות שלי, לתרגל אותם. כולם יחדיו מובילים לעונג.
עד היום ידעתי רק מהו עונג במעשה האהבה. היום אני יודעת מהו עונג בלידה.
ההבדל בין לשחרר לבין לאבד שליטה
אני רוצה לסכם בדבריה של אורית (ו בשורוק) לייזרסון שכתבה השבוע על ההבדל בין שחרור שליטה לבין איבוד שליטה והקשר שלהם לעונג. (קארמה זה פה :))
(ואם יש לכן פייסבוק – תעקבו אחריה, היא נהדרת).
אני חושבת שזה המתכון לחיבור נכון לגוף, וזה היה נדבך נוסף למה שחוויתי בלידה.
אני אביא את דבריה בשם אומרם ושתבוא גאולה לעולם:
לעבד ולאבד שליטה
אחד הפחדים הכי עמוקים של רובנו הוא הפחד לאבד שליטה…
הצורך בשליטה הוא מנגנון בריא ותקין אבל אם הצורך הופך לנוקשות ואחיזת יתר
השליטה עלולה לשלוט בנו ולהצר את צעדנו
ולמנוע מאיתנו לחוות מנעד רחב של חויות
השליטה מצמצמת גם את היכולת לחוות עונג.
עונג מתאפשר מתוך הרפיה ושחרור.
יש הבדל גדול בין לאבד שליטה ללשחרר שליטה
שחרור שליטה קורה כשיש גמישות פנימית אמיתית
לקבל את זה שלא הכל בשליטתי ולהסכים לשחרר למה שמגיע לפיתחי…
הרי השליטה היא בעצם "אשלית שליטה" שמרגיעה את החוסר ודאות הקיומי שלנו.
ילדים במהות שלהם מתענגים מאוד משחרור שליטה …
הם עולים לקרוסלה ומתים על החויה הזו של ההסתחררות
הם שובבים וסקרנים ומלאיי חיות (מורים לעונג)
ילדים בריאים אינם חרדים או נמנעים כמו מבוגרים
הם סומכים על אחרים וחשים בטחון ואומץ לבחון דרכים חדשות (נגיד להתהפך כמו עטלף על עמוד גבוה)
הם פתוחים לריגוש ומוכנים לקחת סיכון
היכולת לשחרר שליטה לבטוח ולסמוך להסתקרן ולחוות ריגוש בעוצמה
הוא מפתח גדול לעונג ואורגזמיות
אפשר להתאמן על שחרור שליטה ועל התמסרות
ולהתבונן מה החויות שצמצמו לנו את הגמישות הפנימית לרפא אותן
ולהגמיש את המערך הריגשי והפיזי של עונג שלנו.
במפגש של זוהרה בחמישי היא דיברה על הפחד מהמוות ואני אמרתי שלפחד מהמוות זה בעצם לפחד מהחיים.
בחיים יש מוות אם ננסה להמנע ממנו כל הזמן נמית את עצמנו בעודנו חיים.
כך למשל עושים הורים שחרדים מידי לשלומו של ילדם ואוסרים עליו לצאת למחנה ונזהרים וסוגרים עליו…הם "הורגים" את הילד כדי שלא יקרה לו כלום
ובאמת הם מקטינים את החיות שלו ואשר יגורתי בא לי…יש להם ילד חי מת…
אורגזמה נקראת בצרפתית "המוות הקטן"
ואני חושבת שזה יפיפה כי כדי להתענג צריך להרפות ולשחרר שליטה עד כדי "מוות" או התאיינות…
להסכים למות כדי לחיות.
ואיך עושים את זה?
ואם תשאלו אותי מה הדרכים לתרגל את השחרור?
אז בקצרה, ואם תרצו ארחיב בפוסטים הבאים – נוכחות (מיינדפולנס), רצון – לבחור בעצמי, לשחרר שליטה (סנסייט פוקוס) ואולי גם המעגל הקסום של בטי מרטין. זה מה שתרם לי. והידע, והשיח. המון המון שיח.
שבוע טוב ומלא עונג אהובות.
ושנבשר תמיד בשורות טובות.
ראיתי את הפוסט שרצית לקנות מתנה למילדת בגלל חווית הלידה שחווית וישר ידעתי שילדת ללא אפידורל.
לידה ללא אפידורל מבחירה, זו חוויה מדהימה שמי לא חוותה אותה לא יכולה להבין.