לפני המון שנים (יותר מעשור), הרגשתי שיש משהו חסר בשיח של גוף ונפש, של זוגיות, מחקר וקדושה. של הדבר הזה שקוראים לו ״בינו לבינה״. משהו שם היה תאורטי מדי, ואני, שבאה מעולות הדאטה וההייטק, לא הבנתי איך בעולם של גוף הכל כל כך ערטילאי. אז הלכתי ללמוד.
בשבילי ללמוד, עצם הלמידה, מרוממת, אז התחלתי ביה״ל – לימודי אישות, המשכתי לאוניברסיטת תל אביב ללימודים, וקינחתי בדלת פתוחה. כל זה היה במקביל לעבודה באמדוקס, לפרויקטים, לניהול של הצוות. ונהניתי מכל רגע. במקביל ללימודים, הבנתי שחסר לי משהו ב״מגזר״. (המילה מגזר רחבה מיני ים…). היה חסר לי ההסבר הפשוט, המדעי על חיבור של גוף ונפש. של זוגיות. ויש כל כך הרבה מדע שם… החיבור לגוף נחקר כל כך הרבה וכה הגיוני – וכשלומדים אותו, הראש מבין ואז גם הגוף, ומבחינתי כולן היו צריכות להבין את זה – הידע הפיל לי אסימונים ולא הגיוני שהוא ישאר רק אצלי.
אז… החלטתי לפתוח קבוצה קטנה בבית, ומאז במשך כמעט 7 שנים העברתי קבוצות בלי הפסקה.
אבל אז קרו שני דברים 🙂 קורונה ועברתי עבודה (פרטים בלינקדאין :)). והייתי צריכה יותר זמן וקשב, והעברתי קבוצות בפינצטה. רק מה שאני אוהבת, ורק למי שאני אוהבת. זו כל המהות בלהקשיב לגוף, נכון? 🙂 ואהבתי את העבודה ואהבתי את קבוצות הנשים. וגם הרגשתי שהבשורה כבר הגיעה למגזר. כולן מדברות על זה, ואני שרק ניסיתי לספר, פתחתי פה פתח. וזהו, משאירה לאחרות.
מאז עברתי עוד עבודה (שוב הייטק :)) ובשנה האחרונה הצורך שלי בלימוד תורה העמיק. תורת חיים. תניא, תנ״ך, נפש. שנים אהבתי ללמוד תורה (אלו היו השיעורים הכי מרתקים בתיכון!) ועכשיו חזרתי לשם, להתמלא בתורת חיים.
אז הפוסטים פה? משאירה אותם אם מישהי תמצא בהן צורך. *אבל* הם ישנים.. של פעם. אני השתניתי. התפתחתי. אני לא האדם שהייתי. מורכב לי להשאיר אותם עם זה ויחד עם זאת שומעת על נשים שזה נתן להם כיוון מחשבה. אבל הי, מה שכתוב פה למטה זה לא תורה מסיני. זה לא. תפעילו שיקול מחשבה. תתייעצו. תלמדו. זה כל כך כיף ללמוד.
היה פה מקום לכל כך הרבה נשים ואני לא אוהבת פרידות, אבל זו פרידה טובה. הספריה שלי היום מלאה ספרים שאני אוהבת, (תניא, הרבנית ימימה, אלומה לב, הרב זקס, יחיאל הררי ועוד רבים וטובים), ואני משתדלת לשלב בין קודש חול. בין עבודה, והייטק לצורך שלי להעלות את הנפש הבהמית עם דברי תורה. זהו. תודה שהייתן פה.