כבר כשדיברנו בטלפון היא דיברה בשקט. אני שנה וחצי אחרי לידה ומשהו "לא עובד" לי: אני לא רוצה שנהיה ביחד ויחסי אישות לא מעניינים אותי יותר. ככה התחלנו.
שעה של יעוץ בספה האפורה
היא הקדימה. מאורגנת, מפוקסת כזו. הצעתי לה את הספה האפורה והיא התיישבה על הקצה.
היא מספרת על זוגיות ומיניות אחרי לידה של ילד ראשון וכמה שהכל משתנה.
פתאום היא לא רוצה חיבוק ממנו ובטח שגם לא הלאה. אולי בעצם דווקא כן חיבוק היא חושבת אבל אולי די בעצם. זה מכעיס אותה, וגם אין לי חשק היא אומרת.
ואני אומרת לה שכעס מסתיר רגשות אחרים ושואלת אותה למה כן יש לה חשק, בכלל בחיים שלה.
ילד ראשון במשפחה
ילד ראשון זו טלטלה. החיים עוברים התארגנות מחדש, פתאום הכל מתמקד ביורש העצר הקטן והמתוק שנכנס לחיים.
אני שואלת אותה מה השתנה. הכל. היא אומרת. מה לא. השעות בעבודה, מקום העבודה, ואני. ומתי בפעם האחרונה עשית מה שאת אוהבת? מתי 'יצאת'? היא יוצאת עם חברות לקפה מדי פעם. אבל מה את אוהבת? לא יודעת. כלום לא חסר לי.
אני לא מוותרת לה. מה עוד השתנה? מה את אוהבת? לרקוד היא עונה לי. ופתאום יש חיוך קטן, הראשון מאז הדמעות והקומה השקועה. ולמה הפסקת? אין ממש תשובה. הילד, זה לא מסתדר. השעות.
את יודעת מה, אני אומרת לה. את יוצאת מפה וחוזרת לרקוד. תקבעי יום קבוע בשבוע.
וזה בסדר? היא שואלת.
ברור שזה בסדר. ה(מ)עריץ הקטן יהיה מצוין ויסתדר עם אבא שלו או בייביסיטר בשעות האלה. תסמכי עלי.
להטעין את הבטריה ואיך זה קושר לחשק
חשק הוא לא דחף. זה בכלל לא אותו דבר, וחשק תלוי בסביבה, ובמקום ובנפש, וחשק הוא תלוי סיבות. ואני מסבירה לה את הלוגיקה הפשוטה הזו ומשהו במסע שעל הכתפיים נהיה קל יותר ואנחנו ממשיכות לעבוד.
ובסוף כשמסתיימת השעה, יש חיוך קטן. והיא שותה את המים ונראה לי שחוץ מהמים יש גם קצת הקלה.
וכשהיא יוצאת, אני מזכירה לעצמי כמה שעות ההטענה האלה הן חשובות: בשבילי, בשבילך, בשביל כולנו. הבטריה הזו לא תיטען מעצמה.
ולפעמים ההטענה הזו מביאה עימה ייסורי מצפון שהם כל כך מיותרים. ולפעמים אנחנו מטעינות את עצמינו סתם במשהו לא רלוונטי כשעמוק בפנים אנחנו מבינות שצריך להיטען במשהו אחר לגמרי. סומכת עליכן שתמצאו מה הבטריה האישית שלכן צריכה.
החשק יבוא אח"כ.
לחיי שעות טעינה, שעות של לבד ושעות של ביחד.
גילי
לא מובן מאליו כמה את עדינה בנושאים כה רגישים, גילי. היה מרפא לקרוא את זה אם רק בשביל הטון הנעים והחיבוק המכיל שזה משדר.
אוהבים אותך, מור