חמ"ץ.
ראשי תיבות של חייבת, מוכרחה, צריכה.
ומה פתאום קשור חמץ אחרי שבועות?
אבל נתקלתי השבוע בכמה חמצים. נשים שאוכלות חמץ כ"כ הרבה שנים.
שהן חייבות: לטפל, לעשות, ללמוד, להגיע, להושיע.
שהן מוכרחות: להכין עוד עוגה, לנקות, לתחזק, לעשות ספורט
שהן צריכות: ככה לחבק, וככה לבקש, וככה לרצות.
ואולי זה הביטוי הכי מוזר – צריכות לרצות.
שמרוב צריך הן שכחו להקשיב לרצון הפנימי. למה הן באמת רוצות.
רצון להיות איתו
היא כתבה לי שבוע שעבר:
אנחנו זוג רגיל וחמוד, נשואים כבר שבע שנים ויש לנו שלושה ילדים. וכל פעם שאנחנו מתחבקים, אני צריכה להמשיך הלאה. זה נורמלי?
ואיכשהו בתזמון שרק הקב"ה יכול לעשות, הנושא עלה במפגש האחרון שהיה בסדנה.
ושם הסברתי שיש לנו בראש מישהו קטן – "גבר" כזה, שהמוח שלנו מתרגל לחשוב דרך העיניים שלו.
והמדהים הוא שהרבה פעמים זה בכלל לא העיניים שלו, אלא אנחנו מחליטות שככה "הגברים" חושבים.
ואז אנחנו מתנהגות בהתאם. בהתאם לרצונם. האמת, שזה בכלל לא בהתאם לרצונם, אלא בהתאם לחשיבה *שלנו* שקובעת שזה הרצון שלהם.
וחיים ככה 5 שנים, 10 שנים, עשרים שנה. ודפוס ההתנהגות הזה חוזר על עצמו, ואנחנו מרגילות אותנו ואותם לזה שאין סתם חיבוק, ואין "סתם" מגע, ושמכל דבר יש גירוי ועוררות, ואז אנחנו נכנסות ל"לופ" שחוזר על עצמו. ש"צריך" ו"אני חייבת" ואני מוכרחה.
המנעות
וזה גם גורם לנו לחשוב פתאום, לפעמים, שאנחנו בכלל לא אוהבות חיבוקים. כי אם כל חיבוק מוביל למיטה, וכל נשיקה מובילה להתעוררות, אז אנחנו נמנעות לכתחילה. איך אמרה לי מישהי? "שלא יכנסו לו רעיונות לראש"
ואז נוצר מצב של או הכל או לא כלום. וכבר לא נעים. ו"חייבים" לעשות את זה.
א-מינית
וכל החובה הזו מובילה למצב של "לא רוצה". לא צריכה את זה בכלל. כי זה רק בשבילו. ואני? היא אמרה לי – רק רוצה חיבוק. אני בכלל לא אוהבת את כל "זה". ואמרתי לה שזה לא שהיא לא אוהבת – אלא היא לא מצאה את הדרך *שלה* לאהוב. היא רק תקועה כבר שנים בדרך שהיא חושבת שהיא הדרך *שהוא* אוהב.
והיא לא נתנה לעצמה לעצור ולהרגיש.
והיא לא נתנה לעצמה את האפשרות להבין איך לגעת.
והיא לא א-מינית. כי יש רק 1-2% כאלו באוכלוסיה.
ושלחתי לה את מה שכתבה אורית לייזרסון על א-מיניות.
והיא רק שלחה לי אימוג'י של לב ופרצוף עצוב ונשיקה.
וזה מה שכתבה אורית
א-מינית:
אני "אה מינית" ,היא החמישית בשבועות האחרונים שאומרת לי את זה
ואני עונה לה את אההה מינית.
היא מביטה עלי במבט מלא סימני שאלה.
ואני מביאה מראה ואומרת לה תביטי על עצמך רגע
את רואה את האור והעור הקורן שלך
רואה את החיוניות בגוף שלך
את מלאת חיות
ועל כן אני אומרת שאת אהההה מינית ולא אה-מינית
כלומר ועוד איך את יצור מיני
וזה שאין לך חשק לסקס לא אומר שאת אה מינית
זה אומר שהסקס כפי שאת מכירה אותו לא עושה לך חשק, לא פורט על נימיי המיניות שלך כפי שהיא באמת.
את פגשת סקס שמיצית אותו ולגביו את אה מינית
אבל אולי אם תסכימי להביט במראה ולראות את האשה מלאת החיות שאת תגלי שיש לך חשק מיני אחר
למין ממין אחר
למין שהוא לא סקס
הוא מעשה של אהבה הוא ביאה אל הקודש.
אולי אם נפרוט את המושג חשק תגלי שיש בך המון המון סוגים של חשקים
חשק אסטרוגני וחשק טוטסטרוני וחשק פרוגסטרוני וחשק להתאחד ולהתערות וחשק להתעלות וחשק להתכרבל וחשק להביט בעיניים ולחוש שרואים אותך וחשק לשיר הלל ליופי העולם וחשק לצחוק וחשק לבכות וחשק לנוח בזרועות של אהוב
ועוד אינסוף גוונים של חשק מלבד החשק המוכר שרוב בני האדם קוראים לו מיני
מיניות היא מרובת פנים כשם שפרצופיה שונים…
ואת יקרה אל תאמרי אני אה מינית
תאמרי אני אהההה מינית"
וכדי שהטור הזה יסתיים בתקוה אז דענה שהכדור בידיים שלכן.
כי גם אם שיחקתן במשחק הזה המון שנים, יש לכן עוד המון זמן לחיות יחד ולשנות את הכללים.
להכין לך קפה
אבל אז, אמרה אחת המשתתפות, את מבינה איזה סיוט זה להסביר לו? לא מספיק שלוקח לנו זמן להבין את עצמינו אז גם להסביר? זה פדיחות.
ושתקתי. ואחת המשתתפות המקסימות ענתה לה – זה כמו שאת מסבירה לו איך להכין את כוס הקפה שלך. בהתחלה הוא לא יודע, ואת מסבירה לו, לאט לאט. ויש פשלות לפעמים, וזה לא מגיע רותח או עם מספיק חלב כמו שאת אוהבת. אבל אח"כ זה מתנגן מעצמו. וכשבא לך פתאום משהו אחר – את צריכה להסביר שוב. אבל הנחת הזו, שהוא מכין לך ומגיש לך את כוס הקפה שאת אוהבת, שווה את הכל. והמבט הזה שיש לך בעיניים והכרת הטובה ו"היחד" הזה – זה זה…
והיתה לי נחת מהן. כי זה המשל הקבוע. אבל הן כזו קבוצת מחוננות שהן היגיעו אליו לבד.
מאחלת לכן להבין איך אתן אוהבות לשתות את הקפה שלכן. ואולי זה בכלל תה.
ואז להסביר את זה הלאה.
בהצלחה.
