על אוננות (מגע עצמי) בילדים צעירים
השאלות שלכן! התשובות שלי 🙂
היום אנחנו מתחילות עם השאלה הראשונה ששלחתן לי במסגרת – "אתן שואלות אני עונה".
ואם יש לכן עוד שאלות – שלחו לי למייל (הפרטים שלו כאן) ותכנסו לתור התשובות.
תכלס, זה הכי כיף לכתוב על משהו שמעניין אתכן!
אז השאלה הראשונה (שהופיעה כמה פעמים מנשים שונות) היתה בנושא אוננות ילדים, או בשם הנעים יותר – מגע עצמי/אישי.
הנה מקבץ שאלות ממה ששלחתן :
1. הבן שלי מאונן כל לילה לפני השינה, הוא בן חמש, זה בסדר?
2. הבן שלי נוגע בעצמו כל הזמן. זה מטריף אותי. הוא בן שש וחצי.
3. הבן שלי בן עשר והרים לאחותו את החצאית. למי אני פונה עכשיו? (אני יודעת שזה לא מגע עצמי אבל בסוף זה יגע באותו הנושא, תשארנה איתי)
ועוד ועוד.
בואו ונעשה סדר.
מתי אוננות - *מגע עצמי* מתחילים?
ילדים מתחילים לגעת בעצמם עוד ברחם אימם. ליתר דיוק עוּבָּרִים, ויש עדויות מצולמות לכך. משם זה ממשיך, גם אחרי שהם יוצאים מהרחם.
הנקודה היא שברוב הזמן האיברים שלהם עטופים בחיתול כך שהגילוי העיקרי מתחיל אחרי הגמילה, באזור גיל 3. פתאום יש איברים נהדרים שמסבים הנאה – והם גלויים! וכך הם מגלים שהמגע נעים וזה נורמלי כל כך.
עכשיו מה קורה איתנו? הלם 🙂
זאת אומרת מתי נוצר "עניין"? בדרך כלל מהתגובות שלנו, מהסטת המבט, מלהזיז להם את היד, מלשכנע אותם להעסיק את עצמם במשהו אחר.
בואו רגע נהיה הגיוניות. אם לדוגמה בגיל שלוש הילדון היה מגלה שללטף לעצמו את היד זה נעים, האם הייתן מגיבות או אומרות משהו? לרוב לא, ומקסימום הייתן אומרות – וואי, איזה נעים אתה עושה לעצמך.
אבל אם הייתן מתייחסות לליטוף היד באובססיביות, וכל פעם שהוא היה מלטף לעצמו את היד, הייתן מזיזות לו את היד למקום אחר, "קופצות" (ילדים כל כך מזהים את הקפיצות האלה שמתרחשות לנו בלב), מציעות משהו אחר לעשות או מסיחות את דעתו, הילד החכם היה מבין שמשהו פה לא בסדר והיה מנסה לבדוק את זה, נכון? להמשיך לראות מה התגובה שלכן ולנצל את זה. ככה ילדים חכמים עושים כשהם עולים על משהו ש"מקפיץ" אותנו ההורים.
ואם לא הייתן מתייחסות לזה? האם הוא היה ממשיך ללטף לעצמו כל הזמן את היד? לא, זה די ברור לנו.
מגע עצמי זה בדיוק אותו דבר. לרוב, זה עובר לבד, כמו הרבה דברים בגיל הזה. גם כשנראה לנו לפעמים שגיל שנתיים לא יחלוף אי פעם – הוא נעלם, נכון?
כמעט כל הילדים נוגעים בעצמם וגם אתם/ן כנראה עשיתם/ן את זה בגילם.
תחשבו איזה גאונים הם, כשהם מגלים איבר שמספק להם הנאה והם נהנים ממנו 🙂
אגב – לרוב אנחנו נשים לב בעיקר כשזה קורה עם בנים, כי איבר המין שלהם נמצא שם ונוכח. אצל בנות זה לרוב יתרחש באמבטיה עם המים.
והגילוי הזה הוא כל כך לא מיני ולא ארוטי, הוא מגיע מסקרנות טהורה ופשוטה, מעוצמת החיים, להבין ולבדוק את המכונה המופלאה הזו, את הגוף שקיבלנו. (זה שונה אצל מתבגרים ומתבגרות ולזה נתייחס בפוסטים אחרים)
מה זה משנה איך קוראים לזה? אוננות או מגע עצמי?
למי אכפת? זה משנה. למילים יש המון משמעות. למילה אוננות יש צליל זר, כועס, מאיים. עבירה, אסור, כרת. תחשבו מה האסוציאציה הראשונה שעולה לכן לראש. אוננות אצל ילדים. נשמע מלחיץ.
לעומת זאת – עונג עצמי, חקירה אישית, מגע עצמי ואישי נשמעים כבר הרבה יותר טוב נכון? אנחנו מדברים על ילדים. אם נשכיל לשנות את המבט, יהיה לנו הרבה יותר קל איתנו, ואז עם הילדים. (הכל מתחיל אצלינו בראש)
אז מתי זה נהפך למשהו אחר?
ומתי זה ממשיך בצורה לא מותאמת עד לגיל מבוגר יותר?
כשילדים נוגעים בעצמם בצורה כפייתית, זה כי הם הבינו ששווה להם, שהם "עלו" על משהו.
כי זה מוציא מההורים תגובה או יחס שנקרא "רווח משני", זה כמו כל דבר שמוציא מכם תגובה והילד ימשיך לעסוק בו – פחות בגלל הדבר עצמו (או גם בגלל הדבר) ובעיקר בגלל שזה סוחט מכם יחס.
וגם כשזה תחליף לשעמום. (התייחסות בהמשך)
וכן, לפעמים התנהגות מינית אובססיבית ובלתי פוסקת מראה על ניצול ופגיעה. צריך להיות ערניים אבל לרוב – זה לא ככה.
ללטף את היד באמצע הסלון זה הגיוני, פחות הגיוני כשמדובר באיברים הפרטיים שלנו.
צודקות. אם זה קורה במקומות ציבוריים תסבירו לילד בצורה רגועה ופשוטה (בלי היסטריה ובמאור פנים) שאתם שמחים שנעים לו ואת המגע באיברים הפרטיים אנחנו עושים במקום פרטי – בחדר, באמבטיה ולא ליד אנשים אחרים. בדיוק כמו שאנחנו מתקלחים לבד או נמצאים בשירותים לבד ולא עם עוד אנשים. זה מאוד הגיוני והם מבינים את זה. (כשאתן רגועות :))
אבל מה קורה אם זה נהיה הרגל?
נניח יש ילדים שמאוננים כדרך להרגע – בגן לדוגמה, או תמיד לפני השנה (ולא בהסח הדעת או אחת ל..)
אם אנחנו שמים לב שזה נהיה הרגל או דרך להרגע (כמו לדוגמה השאלה הראשונה שנשאלתי) נוכל להציע להם תחליף אחר. קריאה בספר לפני השינה, חיבוק , טקס של קריאת שמע ונשיקה, ועוד כל מיני דברים שיהוו תחליף. אם זה נהיה הרגל לשיעמום, נוכל לצאת להציע לשחק בצורה מכובדת ונעימה – כמובן כשזה קורה כל הזמן וכשמתן לב שזה קורה בצורה חריגה ולא אחת ל…. אם פעם ב… הילד מסתגר בחדר ונוגע בעצמו – זה טבעי.
לרוב זה פשוט מקפיץ *אותנו* ולכן מי שקודם צריך להתמודד עם זה – אנחנו, ורק אחר כך איתם.
אני מקווה שזה היה ברור ומובן עד עכשיו ופישט את השאלות סביב הנושא. אם יש עוד – או שיש צורך בעוד הבהרה – תכתבו לי ואענה בשמחה.
לגבי השאלה הנוספת – הילד שהרים לאחותו את החצאית:
ילדים לרוב נוהגים כך מסקרנות וגילוי (בדיוק כמ מגע עצמי). יש להם רצון להבין מה שונה "שם" ואם עד עכשיו לא שוחחנו איתם, אז הם ינסו לגלות בעצמם – כמו ילד שמושך לאמא שלו בחולצה. הוא רוצה לדעת מה יש מתחת ולמה זה שונה משלו.
ברור שלא כולם יהיו כאלה, אבל אצל מי שכן זה נובע מסקרנות, מהתלהבות ילדותית ורצון לגלות.
כל זמן שזה קורה פעם, פעמיים – זה בסדר. זו גם הזדמנות נהדרת לפתוח איתם את הנושא. לשבת לשוחח איתם על ההבדלים בין בנים לבנות ועל המשמעות של איברים פרטיים שהם רק שלהם. (ספר נהדר בנושא זה הספר "שיחות על הגוף". כתבתי עליו *פה*)
(ואם כבר אנחנו מדברות על זה – תמיד תמיד תקדימו איתם את השיחה, תמיד תהיו אלו שפותחות ומסבירות. תהיו הראשונות, אל תתנו להם "להתבשל" עם זה לבד).
ואם אחרי ששוחחתם והסברתם לפחות שלוש פעמים את הנושא (בצורה מכובדת ורגועה) וזה עדיין לא עזר, והילד ממשיך לשאול שאלות לא מותאמות או שאלות שעניתן עליהן או מנסה להציץ לאחרים – זה הזמן לפנות לייעוץ מקצועי.
ברוב המקרים, זה ילד נורמלי, בריא וסקרן וכזה שלא דיברו איתו עדיין, וזה מראה לכן שהיגיע הזמן לשוחח.
זהו, אם יש לכן עוד שאלות – בכיף.
תשלחו לי ואענה בשמחה.
בהצלחה ענקית ואיזה נהדרות שאתן שואלות.
אוהבת מיליונים.
גילי
היי,
רציתי רק לכתוב תודה רבה את כותבת מדהים ואני מאד נהנית מהכתיבה שלך
כיף לראות את הפתיחות המבורכת שקורת לאט לאט בציבור החרדי והמון בזכות נשים כמוך!
המשיכי לעשות חיל!