א-מינית או שסתם אין לי חשק?
הנושא של א-מיניות תמיד עניין אותי.
אם לשפוט לפי כמות הא-מיניות שמגיעות אלי אחרי "אבחון עצמי" הן מהוות 50 אחוז מהאוכלוסיה לפחות ולכן, הנושא הזה סקרן אותי. איך מגידרים א-מיניות? מי היא באמת א-מינית? האם זה יכול לקרות באמצע החיים? ותכלס, מה עושים עם זה?
אז נתחיל בזה שא-מיניות היא נטייה ככל הנטיות.
ולכל אורך חיי המקצועיים, נתקלתי בא-מינית אחת.
כזו שאחרי לבטים ארוכים הבנתי שהיא א- מינית והפניתי אותה למטפלים שמתמחים בנושא. אגב, אין הרבה מטפלים מיניים שמתמחים בא-מיניות בלי רצון "לתקן" ולשנות אותה או להפוך אותה ל"מינית".
מה זו א-מיניות?
את ההגדרה הראשונית הביא קינסי המפורסם, ומיקם אותה בסוף הסקאלה. (או בהתחלה או בחוץ – תלוי איך מסתכלים על זה).
ההגדרה היא – אנשים ונשים שאינם חווים משיכה מינית כלפי אחרים ואינם חשים רצון לקיים קשר בעל אופי מיני.
רגע? זה אומר שהם לא מקיימים יחסים?
לאו דווקא. אנשים ונשים א-מיניים יכולים לחוות ריגוש מיני, חשק מיני או עוררות מינית ויכולים להנות מיחסים. זה קורה כי הריגוש והעוררות הם מהחוויה של גופם *שלהם* מבלי להימשך למישהו אחר. (ולכן האבחון שהיה רלוונטי פעם בתשאול – האם אנשים אלו נהנים ממגע עצמי ולכן הם לא א-מיניים, אינו רלוונטי יותר).
מה שכן, מן הסתם כמות הפעמים שהם יקיימו יחסים עם בני זוגם תהיה נמוכה משמעותית ולא תמיד הם יהנו ממנה – כי הם לא חווים משיכה מינית, או שהם חווים משיכה מינית מאוד נמוכה.
מיניות היא רצף
אנחנו כבר יודעות שמיניות זה רצף, נכון?
וחשוב להבין שגם א-מיניות היא על סקאלה. אם תדמיינו ציר, אז יש כאלה שימקמו את עצמם ב1 או 2 ויש כאלה שב-0.
האם א-מיניים אינם חווים התאהבות?
אין קשר. כמו שיש סקאלת מיניות, יש גם "סקאלת רומנטיקה" שמתארת את כל מה שקשור להתאהבות, או מה שנקרא "משיכה רומנטית".
יש אנשים שהם רומנטיים וא-מיניים, אנשים כאלה יעריכו מחוות רומנטיות, התגפפויות, ויכול להיות לגמרי שגם חיבוק, עד שזה מגיע לקשר מיני.
ויש גם הפוכים: כאלה שבציר הרומנטיקה קרובים לתחתית אבל מאוד אוהבים מגע מיני וחווים משיכה מינית.
איפה הקאץ'?
האבחון.
יש בין 1-2% אנשים שהם א-מיניים על פי מחקר שעשו בזמנו. כיום יש השגות על המחקר בטענה שבזמנו אנשים לא ידעו שהם א-מיניים אז הם לא הגדירו את עצמם ככאלה. אבל גם אם נניח שהאחוז מתקרב לשלושה או חמישה אחוזים, עדיין יש היום הרבה מאוד נשים שתגדרנה את עצמן כא-מיניות ופה הבלבול .
כי חוסר חשק זה לא א-מיניות, אלו שני דברים שונים לגמרי. לחלוטין.
ותכלס, מה עושים?
איך מאבחנים את זה?
לא קלה היא דרכינו, אבל ניתנת. ואגב, אין לזה קשר לפגיעה או טראומה מינית למרות שפעם קישרו בינהם.
ואם אחד מבני הזוג הוא א-מיני?
אז אחרי שהנושא אובחן במאה אחוז, במקום להפוך את הא-מיני ולשנות אותו, מנסים למצוא יחד את הדרך לחיות, ולחיות טוב. לכל זוג יש פערים ויחד, בטיפול, בונים גשרים כדי לחצות אותם.
למה היה משמעותי עבורי להביא את זה לכאן?
כי חשוב להבחין בין השניים. חשוב גם להבין שלא כל אשה או גבר שאין להם חשק הם א-מיניים, ולהפך. זה אחד הנושאים שריתקו אותי במהלך הלימודים והבנתי גם עד כמה אוכלוסיית המטפלים והיועצים בעצמם לא תמיד מודעת לכך, והרבה פעמים מסתובבים במעגלים עד שמבינים מי הוא מה.
ובשורה התחתונה, בין אם יש לכם חשק ובין אם לא, יש מה לעשות עם זה. אני מאמינה שחשוב שכל אחד ימצא את "הקול" שמדבר אותו ושימצא הכרה במה שהוא או היא חווה. ואם עזרתי פה לאחוז אחד ממי שקראה אותי, והיה זה שכרי עד מאוד.
ואם אני מינית ואין לי חשק?
אז תסתכלי בפוסטים בהמשך הדף. האלו "הקשורים".
שלום לך,
איזה כיף שיש פלטפורמה כזו מלמדת מאפשרת ונקייה. אז תודה לך גילי.
רציתי לשאול שאלה בנוגע לבת שלי בת כמעט 4. השבוע היא שיתפה אותי בזה שהיא וחברה שלה 'מלקלקות אחת את הלשון של השניה.' ברגע הראשון לא ייחסתי לזה חשיבות רבה למרות שמאוד שמחתי שהיא משתפת אותי. היא בד'כ לא ילדה מאוד משתפת. לא נבהלתי מזה כי אני זוכרת את עצמי וגם קוראת הרבה ואני חושבת שסקרנות זו תכונה טובה. אולם, אני כן מרגישה צורך להתיעץ ולשאול מה נכון לפתוח עם הילדה. מצד אחד שהיא לא תרגיש מאוימת מלספר ומצד שני שהיא תבחין בגבולות.
מודה מראש על התושבה
הי לוסי,
קודם כל תודה על המחמאות! מחמם את הלב.
ולגבי השאלה –
איזה מתוקה הבת שלך שהיא שיתפה.
בדרך כלל בגיל הזה זה מגיע מסקרנות טהורה. הם מנסים להבין ואחרי שיתוף חמוד שכזה זה בדיוק הזמן להתחיל להסביר לה על גבולות ופרטיות.
בדיוק כמו שיש "כללי בית" כך יש גם כמה כללים פה. לא בלחץ ולא בהיסטריה, פשוט לשבת לשיחה נעימה ומכילה ולהסביר לה את הכללים הפשוטים.
יש גם את הספר "שיחות על הגוף" שאני מאוד אוהבת, אבל הוא מתאים לילדים בוגרים יותר ואולי ספר נוסף – שמצאתי ברשת (לא קראתי ) – "הגוף שלי הוא רק שלי" או "הגוף שלי ברשותי" שנראה מתאים יותר לגיל הזה.
וגם אם אין ספר – הכל טוב. פשוט לשבת שליחה, לומר לה שאת שמחה שהיא סיפרה לך, חשבת על זה ואת רוצה גם לשתף אותה בכמה כללים שאת בטוחה שהיא תבין כי היא כבר ממש גדולה 🙂
בהצלחה גדולה לוסי!