איפה המסך מסתיר אותי?
לפעמים עוברות לי מחשבות שאנחנו מסתתרות מאחורי המסך. נעלמות מאחוריו. יש כאלה ששוקעות במסך, יש כאלה ששוקעות באוכל, במשהו אשלייתי שמספק לנו נחמה ו"מקום" לברוח מהעולם.
האינטימיות והקירבה שאנחנו מייצרים עם הנייד שלנו מרשימה כל כך.
תראו לי עוד מישהו שחולק איתנו את חיינו האינטימיים, את המיטה, נכנס איתנו לשירותים, אוכל איתנו, ונמצא איתנו כמעט 24-6. (לשומרות השבת)
אנחנו מלטפות אותו, מחליקות ביד על המקשים, מזדהות בזיהוי קולי, בסיסמה אישית שהיא רק שלנו. שומרות את הקודים לכל המקומות החשובים, ואם הוא נעלם לרגע? הבית על גלגלים.
כן, אנחנו יודעות גם לשים אותו על שקט לפעמים.
יש כאלה שמניחות אותו בצד בין 16:00 ל19:00, יש כאלה שמחליטות שהוא לא נפתח עד שעה מסויימת, אבל תכלס זה כמו חומר ממכר שתמיד חוזרים אליו.
מה זה מחליף?
נרקוטיקה – תרופה שגורמת ערפול חושים וחוסר רגישות ומשככת כאב.
לפעמים נדמה לי שגם הטלפון הוא כזה. כשאנחנו לא רוצות להרגיש, כשקשה להתרכז, כשהמחשבות מציפות, הרבה פעמים היד נשלחת באופן אוטמטי לנייד.
אכילה רגשית זה אותו דבר. היכולת להעסיק את עצמינו בפעילות מסוימת כדי שלא נצטרך לחשוב. כשכואב, כששמח, כשמשעמם. רוב האכילה הרגשית היא משיעמום או מכאב לב.
מזייפות או ניסוי?
אלו המקומות שבהם אנחנו מתרגלים אינטימיות מזוייפת.
דור שמסתתר מאחורי מסך.
דור ששוקע בנייד שלו.
והילדים שלנו? ראי מדויק.
הם הרי יגדלו אותו הדבר.
אנחנו המודל לאינטימיות שלהם. ואם הם רואים אותנו אוכלים ושותים וישנים ונכנסים לשירותים עם הנייד, הם יעשו את אותו הדבר בדיוק. גם אם נאסור את זה שנה או שנתיים, מתישהו זה יצא.
אם אנחנו לא מסוגלים לתקשר במבט, כי הנייד נטל לעצמו את היכולת הבסיסית הזו, מה יגידו הילדים שנולדו לדור הניידים?
תעשו ניסוי פשוט.
קחו מאנשי הקשר שלכן מישהי שאתן לא רגילות להתקשר אליה. יש את אלו שאנחנו "מדברות" איתן רק באמצעות וואטאפ נכון? תרימו טלפון.
בהתחלה המילים נתקעות. כדי להקל – ספרו לה שהיא חלק מניסוי ותשאלו מה נשמע. כמה שזה מוזר. השיחה נתקעת, אי אפשר לברוח לשום פעילות אחרת. אולי היא סתם חברת וואטאפ וזה הזמן לניפוי? או אולי תגלו שיש לכן המון על מה לדבר וזה הזמן להרים שיחת טלפון קבועה ואנושית.
אינטימיות היא חלק ממיניות
הלוואי והיה לי מרשם קסם. בשבילי בעיקר.
לחזור לדור בו לא היה ואאטאפ, ולא פייסבוק ולא מיילים.
לדור שבו כדי לשמוע הרצאה צריך לנסוע ולהתראות פנים מול פנים, לדור שבו כשרצית לדבר עם חברה היית יורדת למטה וקוראת לה. לדור בו היו נפגשים יותר ולא מחליפים הכל בשיחות.
ברור לי שהעולם התקדם וברור שיש יתרונות נהדרים ועדיין יש ימים שהייתי רוצה שבוע של "שבת", שבתון מהנייד, (אבל עם כולם יחד 🙂 ) שלא אהיה לבד.
שבוע שבו נבין שהמסך – ממסך אינטימיות ומחליף אותה באינטימיות לא אמיתית,
שבוע בו נתקרב לעצמינו באמת בלי יכולת לברוח,
שבוע שנבין מה הגבולות שלנו,
איך לאהוב את עצמינו ולבטוח ביכולות שלנו ולחדש תקשורת אמיתית.
כי אינטימיות עם עצמי היא הבסיס והצמיחה לאינטימיות עמוקה עם האחר.
אינטימיות שלמה ולא בריחה כל פעם שרע לי.
היכולת לבטא את עצמינו היא עוד חלק שלם מאותה אינטימיות.
היגיע הזמן שנתרגל את זה.
בענין הקשור להתמכרות לנייד/מחשב מצידו של בעלי. הלכתי כמה וכמה פעמים לשוחח בענין ושום כלום כי לדעתי זה בעלי שצריך לתפוס את עצמו בידיים! יש לך אזשהי עיצה לכוון אותי?
תודה
הי אנונימית,
עניתי בפרטי.
גילי