לדבר עם בנים, מתבגרים.
הרי הוצאתי פוסט על מתבגרות ואיך לשוחח איתן.
אז למה לא ליישם אותו על בנים.
זהו שלא. (ויחד עם זאת אפשר ללמוד המון מהפוסט ההוא אז לכו תקראו אותו גם)
בנים זה אחרת
אם אצל בנות יכולנו להתחבר, להרגיש, להבין, להכיר,
כאן זה אחרת. אנחנו לא מכירות את זה, לא יודעות איך זה מרגיש להם, מה קורה שם, ואיך ההרגשה. ויש ככ הרבה מיתוסים סביב זה שמי יודע מה כבר נכון.
בכלל אצל בנים יש גם המון אשמה סביב נושא ההתבגרות (מה שלא קורה בכלל אצל בנות)
תחשבו איזה מבאס זה שבמקום שיחגגו את הוסת איתך, מבאסים אותך מיד על אסור ומותר. (אם בכלל מישהו מדבר איתך – כי הרי לרוב, בואו ונודה על האמת, זה עובר בהתעלמות גמורה) , האבות נבוכים – הרי איתם לא דיברו והם מסתדרים מעולה, אז למה לשנות? וכל גיל ההתבגרות הזה עם הבלבלות שלו, בקיצור -חוגגים.
ושכחתי את הטענה המרכזית –
הרי יש בזה כך כך הרבה אסור, אז בכלל עדיף לא לדבר על זה. שלא יהיה להם יותר מדי מחשבות בראש, נכון?
אז זהו. שלא.
אבל יש אבא!
בפוסט הראשון הייתי רוצה בכלל לדבר על למה לדבר איתם על זה.
וגם למה אנחנו.
זאת אומרת אנחנו אם בא לכן. אם יש אבא שלא מדבר איתם על זה.
לא תמיד האבא רוצה, נמצא, זמין רגשית, נוכח, נמצא בחיים – לא משנה מה הסיבה , ואם זה לא הולך בכיף – אז עזובנה את זה. מלהכריח ולשבת להם על הוריד – לא יוצא כלום.
ותדענה שאני הכי בעד שאבות ידברו, אמהות יקשיבו וכן הלאה, אבל לא תמיד זה קורה וזה הכי בסדר בעולם.
אם אין איש – תהיה אשה 🙂
ולמה לדבר?
כי זה לא העולם של פעם.
יש היום המון מקומות לשאוב בהם מידע שהם הרבה פחות מוצלחים מכן, תאמנה לי.
מידע סותר, לא בריא, עודף – הכל נגיש לילדים.
גם אם יש לכן אינטרנט מסונן – הילדים היום מוצאים דרכים.
זה החבר, הספריה ושאר דברים שבדרך.
תמיד עדיף שאתן תהיינה הראשונות והכתובת לכל השיחות בנושאי התבגרות ומיניות.
הבנו את הצורך.
אז מה עושים?
קודם כל לומדים.
מבינים קצת ביולוגיה ופיזיולוגיה ומה קורה שם.
בכלל כדי שתבנה ותיתנה להכל שמות מדוייקים.
זה לא תורה למשה מסיני אבל גם הבן שלכם צריך לשמוע פעם אחת את שמות האיברים שלו.
ולכן זה יוריד את החרדה במקצת.
מה עוד?
לחשוב איך לפתוח בשיחה.
אני מקווה שעד עכשיו דיברתם קצת. על התבגרות ואיך הוא מרגיש. ואם לא?
קחי את הטיפ הכי טוב שלי – ספרי לו שהיית בהרצאה, קראת שיחה או כתבה ושם היה כתוב על סימני גיל ההתבגרות. מכאן תמשיכי. שבו ביחד ותשאלי אותו בקול אמפתי – זה מה שאתה מרגיש? תעברו אחד אחד.
זה לגמרי מספיק לשיחה הראשונה.
וזה לגמרי מספיק להפעם.
עד הפוסט הבא בנושא, תקראנה קצת.
תבנה מה קורה שם. ביולוגיה. ממש כך.
תפנמנה שזה בסדר שאתן תדברו איתם על הנושא.
אתן יכולות גם לשוחח עם האב, לשאול אותו מה הוא מעדיף.
ניפגש בפוסט הבא (הוא פה כבר) על סימני ההתבגרות.
ועד אז – תעשינה שיעור בית.
ותכתבו לי אם יש שאלות ספציפיות.
אני יותר מאשמח לשמוע.
בהצלחה.
(בלי להלחיץ – אבל יש לכן שבועיים לשיעורי הבית 🙂 )
סומכת עליכן.
הפוסט הבא : איך לשוחח עם מתבגרים – סימני ההתבגרות – להנאתכן!
